פסק-דין בתיק ת"א 1180-06

"הרמת מסך" לפי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992.

בכך עוסק פסק דין זה.

1.         גדר המחלוקת

תביעה של רשות מקומית לתשלום חובות ארנונה ומים שנצברו לזכותה במהלך השנים 2001-2005, בגין נכס מקרקעין המצוי ברחוב פייר קניג 37, שכונת תלפיות, בירושלים (להלן: הנכס). 

הנתבעת 1 היא חברה פרטית אשר החזיקה  בנכס  בתקופה הרלבנטית , והנתבעים 1-2 (בעל ואישה)  רשומים כבעלי מניותיה.

בכתב התביעה  מיום 05/01/06, אשר הוגש בהליך של סדר דין מקוצר, עתרה התובעת לחייב את הנתבעים 1-3 (ביחד ולחוד) בסך של 526,138 ש"ח,  בצירוף הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, מיום הגשת התביעה ועד הפירעון בפועל, בגין חובות  צריכת מים וארנונה שצברה הנתבעת 1  על פי רישומיה, במהלך השנים 2001-2005. על פי הנטען בכתב התביעה,  הבסיס החוקי לחיובם של  הנתבעים 3- 2 בחובותיה של הנתבעת 1 מצוי בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: חוק ההסדרים במשק),  המאפשר  לרשות מקומית לבצע "הרמת מסך" כנגד בעלי שליטה בחברה פרטית אשר הפסיקה פעילותה, לצורך גביית חובות בגין הארנונה שחלה על  החברה.

בבקשת למתן רשות להתגונן שהוגשה מטעם שלושת הנתבעים יחד, נטען כי החוב נשוא כתב התביעה מקורו בשנת 1998,  בעוד סעיף 8(ג)  לחוק ההסדרים במשק   נחקק (תוקן) בשנת 2004 , ועל כן לכל היותר יכולה התובעת  לתבוע במסגרת התביעה דנן את חלק החוב המתייחס לשנים 2004-2005.   לגופו של ענין טענו הנתבעים,  כי לא מתקיימים במקרה דנן תנאי הסף הקבועים בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק לצורך חיוב הנתבעים 2-3 בחובות החברה (הנתבעת 1)  באופן אישי, הן משום שהחברה "מעולם לא התפרקה ו/או החלה בהליך כזה או אחר של פירוק", והן משום שהיא "מעולם לא העבירה נכסים  לכל גוף אחר" (ס' 6-7 לבקשה).

 בדיון שהתקיים בבקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן ביום 19/05/09 (בפני כב' הרשם א' פוני) טען ב"כ הנתבעים 2-3:  " לאור העובדה כי בתצהירי המבקשים 2,3  אין כל טענת הגנה מטעם המבקשת מס'  1  לגבי החוב הנטען, ולאור דברי המבקש  מס' 2 כי החברה אינה פעילה עוד, אני מקבל את המלצת ביהמ"ש שיינתן פסק דין נגד החברה וכי למבקשים תינתן רשות להתגונן" (ע' 1 לפרוטוקול בבש"א  1806/09) .  בהתאם לכך ובהסכמת ב"כ התובעת, ניתן ע"י כב' הרשם א' פוני ביום 16/06/09   פסק דין  כנגד הנתבעת 1 על מלוא סכום התביעה (526,138 ש"ח) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, מיום הגשת התביעה ועד הפירעון בפועל, ובצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, ובכל הנוגע לנתבעים 2-3  נקבע, כי התצהירים שניתנו על ידם בתמיכה לבקשה למתן רשות להתגונן ייחשבו ככתבי הגנה מטעמם. 

השאלה היחידה שנותרה, אפוא, להכרעה במסגרת פסק דין זה, היא שאלת אחריותם של הנתבעים 2-3  לתשלום החוב הנטען, מכח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק.

יצוין כבר עתה, כי בסיכומיה הודתה התובעת, כי ההסדר הקבוע בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק, אינו יכול לחול רטרואקטיבית על חובות שנצברו טרם חקיקתו (תיקונו) בשנת 2004,  ומשכך לא ניתן  לייחס לנתבעים 2-3 במסגרת התביעה דנן, אלא את החוב בגין השנים 2004-2005,  אשר עומד ע"ס של 302,451 ש"ח נכון ליום 18/05/09.

על כן, ככל שייקבע  במסגרת פסק דין זה כי יש לחייב הנתבעים 2-3 בחובות הארנונה של  הנתבעת 1 , הרי שחיוב זה לא יעלה על הסכום הנ"ל.

2.         דיון והכרעה

הבסיס הנורמטיבי לחיובם של בעלי שליטה בחברה פרטית בחובות הארנונה של החברה מצוי אמנם בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק , הקובע מעין הרמת מסך סטטוטורית בין חברה פרטית לבין בעלי השליטה בה , לצורך גביית חובות ארנונה של החברה . וזו לשונו של סעיף 8 לחוק ההסדרים במשק:

                         "(א)       מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס.

                         (ב)   השרים יקבעו בתקנות את סוגי הנכסים וכן כללים בדבר אופן חישוב שטחו של נכס, קביעת שימושו, מקומו וסיווגו לענין הטלת ארנונה כללית.

"חוב ארנונה סופי" - חוב לתשלום ארנונה, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי הענין (בסעיף זה - הליכי ערעור), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת - לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד;

                                "חברה פרטית" - כהגדרתה ב חוק החברות, התשנ"ט-1999;